כתיבת סקירה היסטורית מטעם החברה להשבת נכסי נספי השואה, ה"פ 47863-12-15 הכשרת היישוב נ' החברה לאיתור נכסים .
קייס סטאדי – נכסי נספי שואה, זכויות שביושר ואחריות תאגידית היסטורית
ה"פ (מחוזי י-ם) 47863-12-15
החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ
(פסק דין מיום 28.12.2016)
תקציר משפטי־מקצועי
בפסק דין מקיף ובעל חשיבות עקרונית, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נאווה בן־אור) כי מקרקעין שנרכשו בשנות ה־30 של המאה הקודמת על ידי ברוך בלוך, יהודי תושב ליטא שנספה במחנה כפייה בסיביר בשנת 1943, הם "נכסים של נספה השואה" כמשמעותם בחוק נכסים של נספי השואה.
ההליך נסב על מקרקעין באזור יוקנעם, אשר נרכשו מהכשרת הישוב, כאשר בלוך שילם כ־71% מהתמורה, אך הזכויות לא נרשמו על שמו. לאחר הגלייתו ומותו, ביטלה הכשרת הישוב את ההסכם באופן חד־צדדי ומכרה את הקרקע לקרן הקיימת לישראל – מבלי לדווח לממונה על רכוש האויב או לאפוטרופוס הכללי.
במסגרת ההליך הובאו ראיות היסטוריות נרחבות, ובהן עדותה וחוות דעתה של ד"ר נעמה דרמן־פרוסטיג, אשר שימשה כחוקרת חיצונית של החברה להשבה. חוות הדעת התבססה על:
- תיעוד הנהלת חשבונות מקורי של הכשרת הישוב;
- מסמכי התקשרות ורכישה מתקופת המנדט;
- דפוסי מכירה, הקצאה והגרלות קרקע ביוקנעם;
- והקשר ההיסטורי־מוסדי של רכישת קרקעות בידי יהודי התפוצות ערב השואה.
בית המשפט קבע בין היתר כי:
- בלוך רכש זכויות שביושר במקרקעין, חרף אי־השלמת התשלום;
- ביטול ההסכם היה מאוחר, פנימי וחד־צדדי, ונעשה שלא כדין;
- הכשרת הישוב הפרה את חובות הדיווח והנאמנות החלות עליה;
- נכסיו של בלוך עונים להגדרה של "נכס של נספה השואה", גם אם לא נרצח בידי הנאצים עצמם אלא נספה בסיביר – כתוצאה ישירה מהקשר ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה והסכם ריבנטרופ–מולוטוב.
לפיכך נקבע כי המכירה לקק"ל נעשתה שלא כדין, וכי ההשבה תיעשה לפי שוויה העדכני של הקרקע, בכפוף להמשך בירור שמאי. ה_פ (מחוזי י-ם) 47863-12-15 החב…
כשחברה היסטורית מוכרת – וההיסטוריה מחזירה.
זהו אחד התיקים המכוננים בתחום השבת נכסי נספי שואה בישראל.
מקרה שבו אדם שילם את רוב תמורת הקרקע, גורש ממולדתו, נספה הרחק מביתו – והקרקע נמכרה מחדש, כאילו לא היה.
חוות הדעת של ד"ר נעמה דרמן־פרוסטיג אפשרה לבית המשפט לשחזר עסקה שנקטעה בשואה, להבין כיצד פעלו מנגנוני רכישת הקרקע של התקופה, ולקבוע:
זכויות שביושר, גם אם לא נרשמו – לא נעלמות עם הזמן.
זהו מקרה שבו מחקר גיאוגרפי־היסטורי אינו רק כלי ראייתי – אלא מכשיר להשבת צדק היסטורי.
3. השלכות ההחלטה על בעלי זכויות, גופים מוסדיים ויורשים
פסק הדין יוצר שורת השלכות מהותיות:
🔹 זכויות שביושר הן זכויות חיות
גם תשלום חלקי עשוי להקים זכות קניינית הראויה להגנה – במיוחד בעסקאות היסטוריות.
🔹 אחריות תאגידית אינה מתיישנת
חברות שפעלו לפני קום המדינה כפופות לביקורת שיפוטית גם עשרות שנים לאחר מכן.
🔹 חובת דיווח ונאמנות
אי־דיווח לרשויות מוסמכות עשוי להביא לקביעה שהעסקה כולה בטלה או פסולה.
🔹 הגדרה רחבה ל"נספה השואה"
גם מי שנספה בסיביר, במחנות כפייה סובייטיים, עשוי להיחשב נספה השואה לצורך השבת נכסים.
הערך המקצועי של חוות הדעת
קייס זה מדגים את מלוא עוצמתו של מחקר גיאוגרפי־היסטורי:
שחזור עסקה, זיהוי זכויות, והצבת גבולות משפטיים להתנהלות היסטורית פסולה.
עבודתה של ד"ר דרמן־פרוסטיג שילבה:
- ארכיון,
- חשבונאות היסטורית,
- מדיניות קרקעות,
- והקשר גיאו־פוליטי רחב,
והפכה אותם לתשתית משפטית מכריעה