כתיבת חוות דעת מטעם האפוטרופוס הכללי, בהקשר נע"ד 11332-10-13 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי .
קייס סטאדי- גיאוגרפיה היסטורית, זהות בעלים ונכסים עזובים
ע״א 5451/20 פלוני נ׳ האפוטרופוס הכללי (פסק דין של בית המשפט העליון, 4.7.2022)
תקציר משפטי־מקצועי
בפסק דין עקרוני שניתן ביום 4.7.2022 בבית המשפט העליון (כב' השופטים גרוסקופף, עמית ומינץ), נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד, אשר הותיר על כנו צו ניהול של האפוטרופוס הכללי על נכסי מקרקעין בישראל, הרשומים על שם חברה זרה אמריקאית ותיקה.
הדיון נסב על פרשנות המונח "נכס עזוב" לפי סעיף 1 לחוק האפוטרופוס הכללי, ובפרט על התנאי שלפיו "לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו".
לצד חוות דעת משפטיות בדבר דיני תאגידים זרים, הוגשה מטעם האפוטרופוס הכללי סקירה היסטורית מקיפה שערכה ד"ר נעמה דרמן־פרוסטיג, אשר בחנה:
- את מטרות הקמת החברה בשנות ה־20–30 של המאה הקודמת;
- את אופיין של הקרקעות שנרכשו – כחלק ממיזם התיישבותי־ציוני, לא מסחרי;
- את העובדה שהקרקעות נועדו לרווחת קבוצת מתיישבים רחבה, ולא לשם הפקת רווח לבעלי מניות;
- ואת ההקשר ההיסטורי של העברת זכויות חלקית למתיישבים, לצד הותרת חלקות רשומות על שם החברה מסיבות טכניות והיסטוריות.
בית המשפט קבע כי:
- אף שהנכסים רשומים פורמלית על שם החברה, לא הוכח קיומו של גורם מוסמך ומתפקד היכול לנהל אותם;
- זהות בעלי המניות וזכויותיהם אינה ברורה ואף אינה ניתנת לקביעה על בסיס הראיות;
- במצב דברים זה, הנכסים עונים להגדרת "נכס עזוב", ומכאן הסמכות להותרת צו הניהול.
פסק הדין מדגיש כי הכרעה בשאלת "נכס עזוב" אינה מחייבת קביעה סופית של הבעלות הקניינית, אלא בחינה פונקציונלית־מהותית של היכולת לנהל את הנכס בפועל. ע_א 5451_20 פלוני נ' האופוטרופו…
רישום בטאבו הוא לא סוף הסיפור. לפעמים – ההיסטוריה מדברת חזק יותר.
במקרה מורכב שהגיע עד לבית המשפט העליון, נדונה שאלת גורלם של נכסי מקרקעין שנרכשו לפני כמעט מאה שנה, במסגרת יוזמה ציונית של יהודים מארצות הברית.
למרות שהנכסים היו רשומים על שם חברה קיימת מבחינה פורמלית, קבע בית המשפט:
כאשר אין גוף אנושי, מוסדי או ארגוני שמסוגל באמת לנהל את הנכסים – הם עשויים להיחשב "נכסים עזובים".
הסקירה ההיסטורית של ד"ר נעמה דרמן־פרוסטיג אפשרה לבית המשפט להבין:
- לשם מה נרכשו הקרקעות;
- מדוע לא נוהלו כעסק;
- ולמה הרישום הפורמלי אינו משקף בהכרח בעלות או שליטה אפקטיבית.
זהו מקרה מובהק שבו הקשר היסטורי־גיאוגרפי אינו רק רקע – אלא מפתח משפטי להכרעה.
השלכות ההחלטה על בעלי זכויות במקרקעין
פסק הדין נושא עמו השלכות רחבות וחשובות:
🔹 רישום פורמלי אינו מספיק
גם נכס הרשום בטאבו על שם חברה עלול להיחשב "עזוב" אם אין גורם מוסמך ומתפקד שמנהל אותו בפועל.
🔹 חשיבות המסוגלות, לא רק הזכאות
המשפט מתעניין לא רק בשאלה מי הבעלים, אלא גם מי מסוגל לנהוג בנכס מנהג בעלים.
🔹 תאגידים היסטוריים – סיכון מובנה
חברות ישנות, משפחתיות או אידיאולוגיות, עם תיעוד חלקי וזהות בעלי מניות לא ברורה, חשופות להתערבות של האפוטרופוס הכללי.
🔹 חוות דעת היסטורית כבסיס ניהולי־משפטי
מחקר היסטורי מקצועי עשוי להכריע אם נכס ינוהל בידי המדינה – או יושב לידיים פרטיות.
קייס זה מדגים היבט ייחודי ומשלים לעבודתה של ד"ר דרמן־פרוסטיג:
לא רק הכרעה בזכויות – אלא הכרעה ביכולת לנהל נכסים.
הסקירה ההיסטורית שימשה כאן כלי:
- להבנת ייעוד הקרקע;
- לפירוש שתיקות ארוכות שנים;
- ולהבחנה בין בעלות פורמלית לבין שליטה ממשית.
להעתק החלטת בית המשפט- לחצו כאן
רוצים להתייעץ עם ד"ר נעמה פרוסטיג דרמן? – מלאו את הטופס הבא
[wpforms id